<h1>הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק סימן ר"כ</h1>
<h2>דף לט.</h2>
לאכול מרור בליל ט"ו בניסן בזמן שהיה פסח קיים מצות' דאורייתא דכתיב (שמות י"ב) על מצות ומרורים יאכלוהו, והיינו בזמן שבית המקדש קיים, ובזמן הזה דרבנן, ובכל עשב מר יוצא אדם ידי חובתו בפסח מאותם המפורשים במשנ' וסימן שפניו מכסיפין ונהגו העולם בחסאא) דחס רחמנא עלן ופריק לן. [סמ"ק סימן ר"כ]. א) והיכא דליכא חסא נוהגין ליקח צירופוליו"ו בלע"ז והיינו מרירתא דמפר' בתלמודא כדפי' בקונטרס אך מכל מקום טוב לחזר אחרי חסא מטעם שאמרנו אפי' לקנות בדמים יקרים, ואם תאמר איך נפטר באכילת מרור מברכת נהנין, ופירוש רשב"ם דברכת ירקו' פוטרת אותה, ותימא והרי יש הפסק גדול בנתים והסח הדעת ופירש ר"י (הלכך) [דלכך] אין מברכין על המרור בורא פרי האדמה משום דהוי דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה דאין צריך לברך כלל עוד טעם אחר (הלכך) [דלכך] אין לברך עליו ברכת הנהנין לפי שאין באין ליהנות אך לזכר והוי כחנקתיה אומצא דלא מברך הואיל ואינו בא ליהנות ויש נפקותה בין שני הפירושים הללו לרשב"ם אין מברכין בורא נפשות רבות אחרי הירקות של טבול ראשון לפי שעדיין הוא זקוק לאכול מרור ע"י אותה ברכה של ירקות ולפי פירוש שני צריך לברך, ונשמע בשם גאון אחד כי בכל ספק ברכות כזה טוב למנע מלברך שלא יחשב ברכה לבטלה מיהו טוב שלא יאכל מן הירקות כזית כדי שלא יברך בורא נפשות רבות, וגם יפטור מרור מבורא פרי האדמה כי כן יסד רבינו יוסף טוב עלם בסלוק שלו למה ירקות באו תחלה כדי לפטור מרור מברכה הראויה לה.
<h2>דף קטו.</h2>
לאכול מרור בליל ט"ו בניסן בזמן שהיה פסח קיים מצות' דאורייתא דכתיב (שמות י"ב) על מצות ומרורים יאכלוהו, והיינו בזמן שבית המקדש קיים, ובזמן הזה דרבנן, ובכל עשב מר יוצא אדם ידי חובתו בפסח מאותם המפורשים במשנ' וסימן שפניו מכסיפין ונהגו העולם בחסאא) דחס רחמנא עלן ופריק לן. [סמ"ק סימן ר"כ]. א) והיכא דליכא חסא נוהגין ליקח צירופוליו"ו בלע"ז והיינו מרירתא דמפר' בתלמודא כדפי' בקונטרס אך מכל מקום טוב לחזר אחרי חסא מטעם שאמרנו אפי' לקנות בדמים יקרים, ואם תאמר איך נפטר באכילת מרור מברכת נהנין, ופירוש רשב"ם דברכת ירקו' פוטרת אותה, ותימא והרי יש הפסק גדול בנתים והסח הדעת ופירש ר"י (הלכך) [דלכך] אין מברכין על המרור בורא פרי האדמה משום דהוי דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה דאין צריך לברך כלל עוד טעם אחר (הלכך) [דלכך] אין לברך עליו ברכת הנהנין לפי שאין באין ליהנות אך לזכר והוי כחנקתיה אומצא דלא מברך הואיל ואינו בא ליהנות ויש נפקותה בין שני הפירושים הללו לרשב"ם אין מברכין בורא נפשות רבות אחרי הירקות של טבול ראשון לפי שעדיין הוא זקוק לאכול מרור ע"י אותה ברכה של ירקות ולפי פירוש שני צריך לברך, ונשמע בשם גאון אחד כי בכל ספק ברכות כזה טוב למנע מלברך שלא יחשב ברכה לבטלה מיהו טוב שלא יאכל מן הירקות כזית כדי שלא יברך בורא נפשות רבות, וגם יפטור מרור מבורא פרי האדמה כי כן יסד רבינו יוסף טוב עלם בסלוק שלו למה ירקות באו תחלה כדי לפטור מרור מברכה הראויה לה.
